ויגש אליו יהודה – תשכ"ה

בפשט, יהודה (מלכות) למטה מיוסף (ז"א) ומבקש שישפיע לו. ברמז, יהודה ויוסף שוה, (ויגש אליו יהודה ס"ת שוה). לעת"ל, יהודה למעלה מיוסף. תורה גם לאחר ירידתה למטה היא אלקות. שכל אנושי וחכ' דאצי' בשוה ממש. משא"כ תפילה אף ששרשה למעלה מהשתלשלות, צ"ל המשכה למטה. גם כשאינו ניכר (כמו בתפילת יחיד) יש המשכה בהעלם, וגם זה יתגלה כשיתעוררו לתשובה ויבטלו המסכים. בכח הציבור ושלוחי ציבור שרבי מעמיד לפני התיבה (כמעשה דחייא ובניו) לפעול על כל ישראל ולבטל כל המסכים. מעלת התורה בתפילה ("אדני שפתי תפתח") התלבשות אוא"ס מלמעלה מעלה עד אין קץ (תפילה) למטה מטה עד אין תכלית (תורה). בקשת יהודה "בי אדוני" חיבור דעת-עליון בדעת-תחתון, תורה ותפלה, ז"א ומלכות, לעת"ל יתגלה מעלת המלכות, דעת-תחתון עולה על ד"ע.

תפילת ר"ח ובניו בשליחות ובכח רבי:

"איתא בגמרא, כששמע רבי מאליהו הנביא שר׳ חייא ובניו הם דוגמת האבות, העמיד אותם רבי לפני התיבה, אמר 'משיב הרוח' ונשיב זיקא, 'מוריד הגשם' ואתא מיטרא, כי מטי למימר 'מחי׳ המתים' רגש עלמא. וצריך להבין, דר״ח ובניו היו מתפללים בכל יום, ואעפ״כ ההמשכה שע״י תפלתם היתה דוקא כשהעמיד אותם רבי לפני התיבה .. דע״י שהעמיד אותם רבי לפני התיבה ונעשו שלוחי ציבור דכלל ישראל, שברו (ע״י תפלתם) את המסכים. דנוסף לזה שהציבור שהיו בשעת תפלתם כולם התעוררו מאד, הנה גם המסכים מצד אלו שלא היו שם ולא נתעוררו, שברו ר״ח ובניו ע״י תפלתם, מכיון שתפלתם היתה בתור שלוחי ציבור דכל ישראל, גם של אלו שלא נתעוררו.

"וי"ל הביאור בזה, שע״י שרבי העמיד אותם לפני התיבה ועשה אותם לש"ץ דכל ישראל, פעל זה על כל ישראל (גם על אלו שלא ידעו כלל מכל הענין) שיהיו נגררים אחרי הציבור שהיו בשעת תפלת ר״ח ובניו, ומכש״כ אחרי ר״ח ובניו עצמם (הש"ץ), ולכן, ההתעוררות דהציבור שהיו בשעת התפלה, ותפלתם של ר״ח ובניו, פעלו בפנימיות על כל ישראל, ועי״ז נתבטלו המסכים.