ולאחותו הבתולה – תשכ"ד
תקציר
יניקת החיצונים הוא רק מלבושים חיצוניים דספי' החסד ולא מהספירות עצמן. כדי לבטל את היניקה הקב"ה מתלבש בלבוש דין וגבורה "מדוע אדום ללבושך", ומשפיל את עצמו לרדת למקום הקלי' כדי לגאול את ישראל מהגלות. זהו הפסוק: "לאחותו הבתולה", אהבה טבעית, בחי' "אחותי", עבודת הצדיקים. "הקרובה אליו", אהבה באופן של חידוש, בחי' "רעיתי", עבודת התשובה.
"אשר לא היתה לאיש", גם בשעת החטא היתה באמנה איתו יתברך. בשביל כל זה יורד הקב"ה למקום הטומאה, "לה יטמא", לגאול את ישראל. "אני (ז"א) מדבר (במלכות) בצדקה רב להושיע" לירד ולגאול את ישראל.
"במאמר (הצ"צ) ענין נפלא (אַ געוואַלדיקן ענין), שירידת הקב"ה למקום הטומאה היא בשביל לגאול את ישראל דוקא, ולא בשביל בירור והעלאת ניצוצות הקדושה, בשביל בירור הניצוצות שנפלו בקלי' לא הי' יורד למקום הטומאה, אלא רק "לה יטמא", כי כנס"י נקראת "אחותו והקרובה אליו" כנ"ל, אך כאשר "לה יטמא", כשיורד לגאול את ישראל, הנה עי"ז יעלו הניצוצים ג"כ.
משל המדרש למי שאבדו לו פרוטות, שמצד עצמם אין כדאי לטרוח עליהם לחפשם, אלא ע"י שאבדו לו מרגליות ג"כ באותו המקום, שמוכרח לחפשם, הנה עי"ז ימצא הפרוטות ג"כ".