התחברות
בראשית, (התוועדות ב' המשך לשמח"ת)

כי ביום הזה יכפר – תשכ"ד

המשכת המקיפים בשמע"צ ע"י המעשה
התוועדות ב' דשבת בראשית. מאמר בפסוקים אלו מתחיל אדמו"ר הזקן [שהשנה היתה שנת הק"ן להסתלקות– הילולא שלו] מיום שמח"ת דשנת תקס"ב (ונמצא בביכל בכתי"ק אדמו"ר האמצעי עם הגהות הצ"צ). נדפס לאח"ז במאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' לה ואילך. ובתוספת הגהות באוה"ת דרושי יוהכ"פ ע' א'תקסא ואילך. סה"מ תרכ"ו ע' רנו ואילך. השתוות ישראל בענין המעשה.

תקציר

לאחרי שמבאר בארוכה ההפרש בין תשובה כל ימות השנה ליוהכ"פ, מבאר ענין המשכת המקיפים בז' ימי הסוכות, מסיים בענין שמיני עצרת, שהוא ספירת המלכות, מעלת המעשה, ביום השמיני עצרת תהי' לכם, שכל האורות המקיפים שנמשכו בז' ימי הסוכות נקלטים בספירת המלכות בבחי' אור פנימי.

הדגשת מעלת המעשה בשמחת תורה:

"החידוש שבמאמר אדמו"ר הזקן הנ"ל, שלאחרי שמאריך בגודל הפלאת מעלת התורה על מצוות מעשיות, מוסיף ומסיים שכאשר אי אפשר לעשות המצוה ע"י אחרים בהכרח להפסיק מלימוד התורה ולקיים המצוה. דהנה, אמירת מאמר זה היתה ביום שמחת תורה, שבו מודגשת יותר מעלת התורה לגבי המצוות, ובשמח"ת עצמו נאמר מאמר זה ביום, שאז השמחה הקשורה עם מעלת התורה היא באופן נעלה יותר

מאשר בלילה שלפניו… הנה בזמן זה גופא מדגיש אדמו"ר הזקן גם את העילוי וההכרח שבקיום מצוות מעשיות דוקא, ובזה פתח את הצינור גם בנוגע אלינו, שגם כאשר עומדים בזמן ומעמד ומצב שבא בהמשך לשמח"ת, שבו מודגשת יותר מעלת התורה לגבי מצוות מעשיות, מוסיפים ומדגישים גם את המעלה וההכרח שבקיום מצוות מעשיות דוקא"

השתוות בנ"י בענין המעשה:

מצד השתוות של כל בני ישראל המודגשת בקיום מצוות מעשיות צריכה להיות האהבה לכאו"א מישראל בשוה ממש, כמבואר בתניא פרק ל"ב, ובדרושי החלצו של אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה ושל כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (שאמרו בשנת תרנ"ט בשמחת תורה ובש"פ נח (הפרשה שהתחילו לקרוא היום)), בתוספת ביאור מכ"ק מו"ח אדמו"ר (שנדפסו עוה"פ זה עתה), וכפי שכותב כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו אודות מדת אהבת ישראל שהדריך בה מורנו הבעש"ט את בני ישראל בסגנונו הידוע ומפורסם לכל: מען זאל ליב האבן און מייקר זיין דעם גאר פשוט'ן אידן אזוי ווי דעם גרעסטן גאון, ווייל ער איז א איד, ואב אחד לכולנו, כאמור בנים אתם להוי' אלקיכם ונאמר אהבתי אתכם אמר ה'. והיינו, שסיבת האהבה היא לא מפני שיגדל להיות גאון בתורה, אלא מפני היותו יהודי, בנים אתם להוי' אלקיכם, שבזה נכללים ומתאחדים כל בני ישראל, מהגדול שבגדולים עד הקטן שבקטנים אשר בשם ישראל יכונה, אשר ישנו פה ואשר איננו פה, בשוה ממש.

וכיון שבשמח"ת מודגשת ההשתוות של כל בני ישראל, הרי זה תוספת נתינת כח לבוא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך, כמוך דייקא, שלכן צריכה להיות ההתעסקות בטובת הזולת לא רק כדי לצאת י"ח, אלא באותו אופן שעוסק בטובת עצמו שמשתדל בכל יכלתו שכל הענינים יהיו באופן הטוב ביותר. וכיון שואהבת לרעך כמוך הוא ציווי בתורה, הרי בודאי שכאו"א יכול לקיים ציווי זה, כמארז"ל שהקב"ה אינו מבקש אלא לפי כחן. וכאשר ישראל מקיימים מצות ואהבת לרעך כמוך, אזי מובטחים שתהי' גם התגלות אהבת הקב"ה לישראל, כמ"ש אהבתי אתכם אמר ה', שזהו פסוק בתנ"ך, תורת אמת, שענין האמת מורה על ההמשכה מהתחלת האותיות עד סופם בשוה, והיינו, שאהבת ה' לישראל נמשכת ומתגלה בכל העולמות העליונים והתחתונים עד למטה בלי שום שינוי, כשם שהבחירה בישראל היא בחירה חפשית ללא תנאים, וענין זה נמשך ומתגלה בשמיני עצרת ושמחת תורה, ומהם נמשך על כל השנה כולה, באופן גלוי לעיני בשר, בבני חיי ומזונא רויחא, ובכולם רויחא.

פרשה / חג