התחברות
ליל ה' דחה"ס, ג' דחוה"מ, שבה"ש

אשר קדשנו במצותיו – תשכ"ד

התקשרות הנשמה בעצמות באמצע יום חול
אור ליום ג' דחוה"מ י"ט תשרי, שמחת בית השואבה. כנזכר לעיל, תשכ"ד היא עדיין שנת הק"ן להסתלקות–הילולא דאדה"ז ובתחילת המאמר אמר: ומבאר אדמו"ר הזקן בביכל המאמרים דשנת תקס"ב בד"ה זה. דרוש קצר שלא נרשם בראשו זמן אמירתו, אבל, כיון שנמצא בין הדרוש דליל שבת חוה"מ ד"ה יקרה היא מפנינים להדרוש דליל שמח"ת, מובן, שאמירתו היתה בין ליל שבת חוה"מ לליל שמח"ת. נדפס (לאח"ז) במאמרי אדה"ז תקס"ב. בהערות וציונים שם מציין כ"ק אדמו"ר: "ראה לעיל ע' יג (ושם באו"א קצת)". הוא המשך למבואר בד"ה להבין כו' שדורות הראשונים כו' שאמר במוצאי יוהכ"פ שנה זו.

תקציר

כדי להמשיך מהמאציל לנאצלים בהכרח לעלות נשמתינו ע"י קידוש השם שיש בכל אחד מישראל ומתגלה בברכות המצוות "וצוונו" לשון צוותא וחיבור הנשמה בעצמותו ית'. גם באמצע יום חול (אין א וואכעדיקן מיטוואך) יכול להתקשר, החילוק ר"ה ויו"כ לימי החול הוא רק בנוגע להרגשה ותפיסת השכל (דער פארנעם פון זיין שכל) ולעת"ל יהיה זה בגילוי גם בהגוף.

"ואין הדבר תלוי אלא בו, שאם יעשה נשמתו עיקר וגופו טפל יהי' גם גופו במעמד ומצב זה. אבל מצד הנשמה, הרי אם רק מקיים הציווי בכל דרכיך דעהו במעשה בפועל הרי גם ביום חול ובעובדין דחול (אין מיטן א מיטוואך) ישנו הענין דוצוונו, חיבור וקישור הנשמה עם אתה קדוש ושמך קדוש… ועד שענין זה פועל על כל מציאותו (עס מאכט אים איבער), שמתעלה למעמד ומצב שעז"נ וקדושים בכל יום יהללוך סלה, היינו, שגם בהיות נשמתו מלובשת בגוף כמו שהוא למטה מעשרה טפחים הרי הוא בכלל אלה שנקראים קדושים ע"ש אותו האור שאי אפשר לצמצם בהם (כנ"ל במאמר), וכל עשיותיו הם באופן שכל עשי' איזה שתהי' ענינה ותוכנה הוא הילול להקב"ה".

פרשה / חג