בחכמה יבנה בית – תשכ"ב
בית וחותם, בתורה עבודה וגמ"ח
יום ב' פ' נצבים-וילך, ליל ח"י אלול. התחיל בהבאת מאמר מאדה"ז בד"ה זה שנדפס אז בקונטרס בפ"ע בכ' אלול (אח"כ נדפס במאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ד) וחיברו עם ד"ה והדרת פני זקן שבלקו"ת סו"פ קדושים. ומסיים בביאור ענין בית, המשך לד"ה גדול יהי' כבוד הבית דש"פ מטו"מ מבה"ח מנ"א שנה זו. וכנראה גם לד"ה ארי' שאג דש"פ ראה מבה"ח אלול שלא נמצא כולו.
תקציר
גם לשופרות לא די בתקיעות לבד, אלא צריך גם אמירת פסוקי שופרות, כמו פסוקי מלכויות וזכרונות. וזהו "בחכמה יבנה בית", שבנין העולמות הוא ע"י חכמה, בראשית בחוכמתא, בחכמה שבתורה יבנה בית דבי"ע מן האצילות, וכן בנין האצילות מן המאציל, עד רום המעלות.
החכמה הוא החותם שבה ועל ידה יבנה בית של כל אחד בכל ג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח שנקראים בשם בית. בתורה, ד' אמות של הלכה. בתפלה, ד' אמות של תפלה, "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". במצוות, הו"ע המקיפים, שעיקרם הוא הבית, ועד לבית גדול, חד אמר מקום שמגדלין בו תורה, וחד אמר מקום שמגדלין בו תפלה. ועי"ז זוכים לבנין ביהמ"ק. עליו נא' "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון".