ושבתי בשלום – תשכ"ב
ביטול הרצון פועל כפיה למעלה וממשיך מקיף בפנימיות
מאמר שני באותה התוועדות. בתחילתו הזכיר המבואר במק"א שגאולת אדמו"ר האמצעי מרומזת בפסוק זה (ראה לקו"ש חכ"ה ע' 159 ואילך. לקמן תשל"ח תשמ"ו). לעניני המאמר, ראה גם סה"מ תר"ס ע' קמה ואילך. מזכיר ד"ה ויצחק בא דש"פ חיי שרה שנה זו. ביאור פרק מא בתניא ("להיות כוונה זו אמיתית בלבו שיהי' לבו חפץ באמת יחוד העליון הזה צריך להיות בלבו אהבה רבה להוי' לבדו כו' ולא לרוות נפשו הצמאה לה' אלא כברא דאשתדל בתר אבוי ואמי' דרחים לון יתיר מגרמי' כו'") ומאמר כ"ק אדמו"ר האמצעי ד"ה להבין מ"ש בתניא פמ"א, נדפס במאמרי אדמו"ר הזקן ענינים. וראה גם ד"ה כתוב בתניא פמ"א במאמרי אדה"ז "אתהלך לאזניא".
תקציר
"והיה הוי' לי לאלקים", יחוד קוב"ה ושכינתי' ע"י מצות, יחוד זה צריך אהבה רבה לה' לבדו ולא מספיק כדי להרוות צמאון נפשו. "רק כאשר מבטל את כל רצונותיו לגמרי שאין לו רצון כלל, דרחים כו' יתיר מגרמי', כפיה וביטול בתכלית.. נמשך הכפי' כביכול למעלה שיומשך פשיטות הא"ס ליחוד קוב"ה ושכינתי' שיהי' תוס' אור בז"א דאצי' ועי"ז יומשך גם למטה". זה שייך לכל אחד מישראל אף שאינו חפץ באמת לאמיתו לגמרי, כי מצד רצון האמיתי שבהם בבחי' מקיף נמשך ופועל בכוחות פנימיים כמשל העומד מאחורי קטן ודוחהו מאחוריו לילך שעי"ז הולך בעצמו ואינו יודע מפני מה.