לעושה נפלאות – תשכ"ב
חסד עצמי נמשך לכל ובריבוי
יום ב' פ' נח, כ"ט תשרי. התוועדות "צאתכם לשלום" לאורחים החוזרים לארה"ק, המאמר נמצא בהביכלאך שיצאו מן המיצר אל המרחב מאמר קצר המתחיל בפסוק זה, שבו מבאר הדיוק בתיבת נפלאות, בתוספת נו"ן, ולא הלשון עושה פלא, ללא תוספת נו"ן. נדפס לאח"ז במאמרי אדה"ז כתובים ח"א. בתכריך הכת"י בא מאמר זה לאחרי ד"ה ביום השמיני עצרת הנדפס במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב (כמצויין במאמרי אדה"ז כתובים שם ע' רסט), שעליו מיוסד המאמר דיום שמח"ת השתא. עוד יש להעיר שבא' הכת"י שבהם נמצא מאמר זה (בין קבוצת מאמרי חודש תשרי) נרשם בכותרת המאמר "אסרו חג". ועפ"ז יומתק המבואר לקמן בפנים שענין זה נמשך גם לאחר שמח"ת, במשך כל השנה כולה. (הערת המו"ל בסה"מ תשכ"ב).
תקציר
מקשר תורת הבעש"ט שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר על הפסוק "לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו", שכל מה שהקב"ה עושה (גם בעניני העולם) הוא (לא רק פלא, אלא) נפלאות גדולות לבדו, ועד שגודל הפלאתם של הנפלאות הוא רק לבדו יודע אותם.
מעלת מדת החסד לגבי השפעת החיים ממנה, "כי טוב חסדך מחיים", בחינת חסד העצמי למעלה מכל בחינות חיים. המשכת חיים מלמעלה הוא לפי ערך עבודת האדם באתעדל"ת. המשכת חסדך הוא שלא לפי ערך העבודה. בלי הבט על מצבו משפיעים לו בריבוי. לזה נאמר לעושה נפלאות, מלשון נפעל, גדולות לבדו, מלמעלה. בחי' לבדו. שמח"ת וממשיך לכל השנה.