ביום השמיני עצרת – תשכ"ב

"עצרת תהי' לכם", "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך". "וישמחו בך כל ישראל מקדשי שמך". ישראל דוקא, ע"י השמחה ממשיכים קדושת העצמות למעלה מעצם השם ומבעל השם אל בחי' השם. מצוות הם המשכת אורות בכלים, וכאשר ישראל המלובשים בגוף מקיימים מצות, אשר קדשנו במצותיו, הם ממשיכים עצמות. וע"י שמחה של מצוה שפורץ כל הגדרים, ובפרט שמחה דסוכות שמגיע לאחר הריחוק דימים נוראים, ונתנה תוקף קדושת היום, שהיו עד"מ מצב דסכנה ויאוש, לאח"ז (בשעת מען גייט דאס דורך) תגדל השמחה בבחי' אור חוזר עד לעצמותו ית'. וישמחו בך, ולא עמך. התגלות שמחה זו היא בשמע"צ לשון עצור ועכוב, עי"ז הגילוי הוא בפנימיות.