ויהי בשלח – תשכ"א

"ויהי בשלח פרעה", שהי' משלח עם ישראל פארות וענפים כו', גלות ושעבוד מצרים גרמו שנתעלו ניצוצין שנפלו במצרים, דוגמת הזריעה בארץ, שזורעין גרעין אחד ("ישרש") כדי שתהי' הצמיחה ("יציץ ופרח") בריבוי גדול. לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, לא גרים ממש אלא ניצוצות. "ופרעה הקריב", מעלת התשובה, אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקו. ע"י התשובה נמשך אור בלתי מוגבל, שלגביו אין החושך מנגד, ומהפכים גם את החושך לאור.

"טוב שם טוב" בירור הניצוצות שבלעו"ז "שם" בגימטריא רפ"ח ב"ן, "משמן טוב", עבודת תומ"צ נק' שמן טוב. כתר שם טוב עולה על גביהן. אמנם אף שביצי"מ הי' הענין דבשלח פרעה את העם, "וינצלו את מצרים", שעשאוה כמצולה שאין בה דגים וכמצודה שאין בה דגן. אבל נשארו פ"ו ניצוצות, כמנין הטבע, וכאשר תושלם העבודה דבירור כל רפ"ח הניצוצות, אזי תהי' הגאולה העתידה.