אל יפטר אדם מחבירו – תשכ"א

הסיבה ל"יפטר אדם מחבירו" הוא ירידת הנשמה ("יפטר") למטה. כוונת הצמצום בשביל גילוי נעלה יותר ממה שהיה לפנה"צ. התגלות כח הגבול הכולל כל עניני הבל"ג, אלא כשנמשך בהשתל' נרגש למציאות, יפטר אדם מחבירו. והעצה שאל יפטר כו' הוא התורה, מתוך דבר הלכה דווקא, שבו הרצון העליון בגלוי ומקשר רצון שלמטה עם רצון הכללי שלמעלה ומעורר רצון העצמי שלמעלה בנש"י, ומתוך כך זוכרהו, ע"ד זכרונות דר"ה, זכרון כריתת הברית דאברהם ודמשה. אלא שאין די בלימוד הדבר הלכה אלא צ"ל נמשך בעבודה בפועל. ארץ שגזר אדה"ר ליישוב נתיישבה (עשה טוב) ושלא גזר ליישוב לא נתיישבה (סור מרע).

"מתוך כך זוכרהו", ע"י שנותן לו דבר הלכה, ברור הדבר שלא ידח ממנו נדח, אלא יהי' זוכרהו, עד אשר יחזרו ויתראו.. כל האפשרות להירידה דיפטר אדם מחבירו, אינה אלא צורך עלי' כדי שיהי' זוכרהו כל זמן שנמצאים בשליחות. וכאמור, שברור הדבר שיהי' זוכרהו, וברור הדבר שיחזרו ויתראו, וכמשל הבן מלך שהי' בשביה וחוזר לאביו המלך, שאז השמחה היא גדולה ביותר ושמחה זו פורצת כל הגדרים ונמשך עצמות ומהות עד למטה מעשרה טפחים, שתהי' דירה לו ית' בתחתונים.