ליהודים היתה אורה – תשי"ב

החילוק בין שמחת יו"ט שהוא בהגבלה לפורים שהוא עד דלא ידע: הנה עולמות בריאה יצירה ועשי', כנגד מחדו"מ; ולמעלה מזה "כל הנקרא בשמי ולכבודי", השתלשלות י"ס דאצילות ממוצע להתהוות בי"ע. ומחכמה נמשך למדות, התגלות האותיות

כ"ז תלוי בעבודת האדם בתומ"צ; בגלות לא נמשך פנימיות דלמעלה בפנימיות המדות. "אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו", ואעפ"כ "אתה הוי' אבינו" הארת חכמה עילאה, אבל אותותינו לא ראינו, אף שחסר אהוי"ר ומדות, מ"מ "אבינו אתה" ישנה אמונה פשוטה.

לכן כל המועדים (מדות) עתידים ליבטל, למעלה מסדהש"ת אין צורך בממוצע דמדות; משא"כ פורים קשור לחכמה עילאה (אמונה פשוטה ומס"נ) לא יתבטל אפילו לעתיד. וזהו "ליהודים היתה אורה, זו תורה, ושמחה זו יו"ט", למעלה מסדהש"ת בכח המס"נ.