ליהודים היתה אורה – תשי"ב
"כי אתה אבינו", בכח האמונה ומס"נ
תיכף לכניסת כ"ק אדמו"ר להתוועדות נטל ידיו הק' לסעודה, כן צוה לאנ"ש שהגיעו מערי השדה שיטלו ידיהם לסעודה, ציוה לנגן ניגון, והורה לומר לחיים, ואח"כ צוה לנגן עוד ניגון ואמר מאמר ד"ה ליהודים היתה אורה וגו'. ובשיחות שלאחרי המאמר המשיך לבאר את עניניו. לכללות המאמר, ראה אוה"ת מג"א (קה"ת, תש"נ) ע' קלא ואילך. וראה בהשיחות שלאחרי המאמר, שמאמר זה מיוסד על מאמרו של הצ"צ.
תקציר
החילוק בין שמחת יו"ט שהוא בהגבלה לפורים שהוא עד דלא ידע: הנה עולמות בריאה יצירה ועשי', כנגד מחדו"מ; ולמעלה מזה "כל הנקרא בשמי ולכבודי", השתלשלות י"ס דאצילות ממוצע להתהוות בי"ע. ומחכמה נמשך למדות, התגלות האותיות
כ"ז תלוי בעבודת האדם בתומ"צ; בגלות לא נמשך פנימיות דלמעלה בפנימיות המדות. "אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו", ואעפ"כ "אתה הוי' אבינו" הארת חכמה עילאה, אבל אותותינו לא ראינו, אף שחסר אהוי"ר ומדות, מ"מ "אבינו אתה" ישנה אמונה פשוטה.
לכן כל המועדים (מדות) עתידים ליבטל, למעלה מסדהש"ת אין צורך בממוצע דמדות; משא"כ פורים קשור לחכמה עילאה (אמונה פשוטה ומס"נ) לא יתבטל אפילו לעתיד. וזהו "ליהודים היתה אורה, זו תורה, ושמחה זו יו"ט", למעלה מסדהש"ת בכח המס"נ.