בלילה ההוא – תש"כ

מאמר השכינה לכנס"י: "אני ישנה" בגלותא חסר ראיה ושמיעה באלקות וגם למעלה, מ"מ "ולבי ער" נקודת היהודת בתוקף ושלימות ונמשך "קול דודי" אה"ר מעצמות א"ס לעצם הנשמה "דופק פתחי לי כחודה של מחט" התעוררות נקודת המס"נ למטה ומתעורר מהשינה דלמעלה, אני אפתח לכם פתחו של אולם "אחותי" אהבה טבעית. "רעיתי" פרנסתי, המשכת אלקות למעלה מהשתל' ע"י עבודה במדוה"ג. "יונתי" לאסתכלא ביקרא דמלכא בעבודה שלא שייך להשתל' כלל. "תמתי" שנעשה שותף להקב"ה ונמשך למטה עד "שראשי נמלא טל" דלא מיעצר מצד אהבה עצמית בלי הבט על הנהגה דלמטה.

תשובת כנס"י: "פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה", איך אחזור לדרך התומ"צ לאחר שכבר איני רגיל בה, וטענת מדת הדין "רחצתי את רגלי איככה אטנפם" שלא אוכל להשרות שכינה בביהמ"ק שנק' הדום רגלי. אלא ש"דודי שלח ידו אל החור" ואינו ממתין שיפתחו לו אלא עושה חור במחיצה של ברזל שבין ישראל לאבשב"ש ומסייע גם למי שפשט את כותנתי. וזה היה בזמן הגזירה שהיו במצב של שינה ומ"מ נדדה שנת המלך ונעשה תוקפו של נס.