לא הביט און ביעקב – תשי"ט

'יעקב' הוא העצם והיסוד והשרש, 'ישראל' הוא שם נוסף. אברהם ניצל מכבשן האש בזכות יעקב, משל המדרש מבת שנשאת למלך, יחוד קוב"ה ושכינתי' בשם כל ישראל, יחוד ז"א ומלכות, מעלת הגילוים ומעלת ההתחדשות. התהוות מז"א בערך ומיוחד במקורו משא"כ התהוות ממלכות הוא חידוש באין ערוך. מדרגה תחתונה דמל' נתהוה בדרך התלבשות (ולא ממילא) כדי שישאר היש במציאות.

העבודה צ"ל בהתלבשות בגוף ונה"ב, שישאר במציאות ויהי' בטל, עבודת רגל דנשמה, י' עקב, ע"י עבודת התפילה בסדר והדרגה מלמטלמ"ע. בזה שייך שיהי' און, העלמות והסתרים, מ"מ "לא הביט און" מצד עצם הנשמה שבו, "הוי' אלקיו עמו ותרועת מלך בו", אלא שהוא בהבטה מרחוק. משא"כ בבחי' ישראל, עבודה דתומ"צ, לא שייך און, רק עמל מלאכה ועמל שיחה וגם את זה צריך לשלול (באווארענען) כי התכלית הוא עמל תורה, "ולא ראה עמל" הוא רק מצד עצם הנשמה. בישראל שבהם עצם הנשמה בגילוי יותר נאמר הלשון ראה, בקירוב, עד שישראל וקוב"ה כולא חד.