ועברתי בארץ מצרים – תשי"ט

מצרים, מיצר הגרון, הפסק אור השכל שעל ידו נמשך למידות. מוחין ומידות הם הפכים ובהכרח שיהי' הפסק ביניהם, בין יש ליש צ"ל אין. וכיון שבמקום המיצר אין גילוי כלל, יכול להיות יניקה לחיצונים. היציאה מהמיצר, הוא גילוי אור המידות. הצורך בגילוי המידות, כי התכלית הוא המעשה בפועל, וקיום המצוות בפועל מתוך חיות הוא ע"י התעוררות המידות דוקא, משא"כ מצד השכל אפשר שההנהגה בפועל לא תהי' כן.

ב' אופני אהבה: לילה "נפשי אויתיך בלילה", אור הממלא; יום, שרצונו בעצם באלקות, "מער ניט אז דיך אליין". עצם הנשמה רוצה בהעצמות. סדר העבודה, תחילה צ"ל העבודה דבחי' לילה, התחלת יצי"מ בלילה, ואח"כ העבודה דבחי' יום, גמר יציאת מצרים ביום. עד שמגיעים לבחי' שלמעלה מלילה ויום, לילה כיום יאיר, בחי' בכבודו ובעצמו. אמנם גם בתחילת הגאולה האיר בחי' זו.