פדה בשלום – תשי"ט (א)

"פדה בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי", שעושים גם מרבים שיהיו עמדי. "שלום שלום לרחוק ולקרוב", ע"י שעושה מרחוק ומרבים להיות קרוב ועמדי, נעשה פדה בשלום, ב' שלום. סדר העבודה בפ' "ויצא יעקב גו' וילך חרנה", ירידת הנשמה למטה לעבודה בתומ"צ; "לחם לאכול ובגד ללבוש", עבודת הצדיקים; "ושבתי בשלום אל בית אבי", עבודת בעלי תשובה; "והיה הוי' לי לאלקים", המשכת שם הוי' בגילוי ע"י עבודת הצדיקים; "והאבן הזאת", ע"י עבודת בע"ת; "יהיה בית אלקים", המשכת אלקים למעלה מהוי';

בזהר איתא, והאבן הזאת, בחי' מלכות, דא תרעא לאעלאה, "בזאת יתהלל המתהלל גו'".

קודם לזה כתיב: "אל יתהלל חכם בחכמתו" היינו בחכ' דאצילות, כי אינו מתגלה למטה כתכלית הכוונה. "כי אם בזאת (מלכות) יתהלל המתהלל" בגילוי בבי"ע, "השכל וידוע" לא לעצמו, כי אם לגלות גם להזולת (מאכן יענעם פארשטיין), שזהו עיקר התכלית. ועז"נ ("השכל וידוע) אותי", דקאי על העצמות, שבזה דוקא תופסים את העצמות למעלה מכל הגילויים.

וזהו שמסיים "כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ", עיקר הכוונה היא בארץ למטה דוקא. זהו "פדה בשלום" המשכת עצמות בגילוי שם הוי', כי ברבים היו עמדי, ע"י בירור המטה (ברבים היו עמדי) נעשית שלימות הכוונה דדירה לו ית' בתחתונים, דפירוש דירה הוא לעצמותו ומהותו, ועד"מ בדירת האדם שעצם ומהות האדם דר בהדירה, וכן הוא גם בענין דירה בתחתונים, שתהי' המשכת העצמות ממש בתחתונים.