ושאבתם מים בששון – תשי"ט

"וימינו תחבקני", המשכת המקיפים שבסוכה, כמו אב שמחבק את בנו הקטן, שאין זה קירוב שמקבל הבן בפנימיותו במעשה דיבור ומחשבה שלו, שהרי הוא רק מחבק מסביבו, ומ"מ הרי זה חיבוק של קירוב שעי"ז נעשה רוממות אצל הבן, וכפי שרואים במוחש דאף שאין התינוק מבין את הקירוב וסיבתו, מ"מ, ע"י החיבוק נעשה מרומם וקרוב אל אביו. וכן הוא בענין וימינו תחבקני שבחג הסוכות, שהו"ע המשכת המקיף שפועל הקירוב דישראל לאלקות. ולכן שאיבת המים היא בשמחה, כמשל בן מלך שכאשר שב מהשבי' ובא אל אביו המלך אזי יש בזה שמחה גדולה, וכן הוא בהקירוב דסוכות, שמזה נעשה שמחה גדולה. ועוד זאת, דכשם שבמשל הנה מצד גודל שמחת המלך הרי

הוא מגלה לבנו אוצרות יקרים וכמוסים, ועד כדי כך שאפילו דברים יקרי הערך שמשתעשע ושמח בהם יותר משמחתו מקירוב בנו אליו, הנה מצד זה ששמחה פורץ גדר נותן לו במתנה גם דברים יקרים אלו, הנה כמו"כ הוא גם למעלה, שמצד השמחה שנעשה למעלה מהתשובה דיוהכ"פ באופן שעיצומו של יום מכפר, שנמשך לכל ישראל סליחה מחילה וכפרה ומתקרבים כולם לאלקות, הנה מצד גודל השמחה, מגלים לכל ישראל אוצרות הכמוסים וגם נותנים להם במתנה, שזהו בחי' אמיתית התשובה שעלי' נאמר והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, בחי' מתנה.

וזהו שאומרים "ורוממתנו מכל הלשונות כו' ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת (ולכן) ותתן לנו הוי' אלקינו", והיינו, שע"י הרוממות שנעשה בישראל (וימינו תחבקני) אזי ותתן לנו, שנמשך בחי' המתנה, שזהו"ע והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה.