ועמדו רגליו – תשי"ח

הפסוק: "ועמדו רגליו גו' על הר הזיתים גו' ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גו' ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה" שיומשך האין ובקע הפרסא ע"י עבודת הבירורים בחי' מרירות דזית ושמן שבא ע"י כתישה.

המשכת ח"ס מהאין הוא ע"י עבודת הבירורים, שנקראת בשם עבודה מרה. דהנה, בכל דבר וענין יש תערובת רע, ועל זה צריך להיות העבודה לברר את הטוב מן הרע כו', ונקראת עבודה מרה, א' לפי שעצם העבודה היא עבודה מרה, כי לעבודת הבירורים צריך להתלבש בהמתברר, עי"ז נדבק בו משהו כו' (עס קלעפּט זיך עפּעס צו); ב' לפי שכדי שיוכל לברר בירורים צ"ל הקדמת המרירות שבנפשו... וע"י

כתישת הזית, שהו"ע אתכפיא סט"א ואתהפכא סט"א, עי"ז עושים ממר מתוק, אזי יוצא השמן כו'.

לעת"ל יומשך מבחי' רגלים (ועמדו רגליו) ממדרי' נעלית ויבקע הפרסא והצמצומים, ביטול והתכללות, ולא ילמדו גו' כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גודלם, ע"ד הר הזיתים שהיה חוץ לג' מחנות ועליו שרפו הפרה אדומה, ענין הבירורים בחוץ בכח העצם.