"מורי זלה"ה הי' נוהג"

"מורי זלה"ה היה נוהג כשנפלה לו איזה השגה במוחו הי' אומרה בפה, אף שלא יבינו השומעים כ"כ, שהי' מדברה רק כמו בפני עצמו כו', והטעם לזה הוא בכדי להמשיך את ההשגה שנפלה לו, בזה העולם, בבחי' יציאת הדיבור כשמדברה בפיו עי"ז שמדברה בצירופי אותיות הדיבור ממשיכה לעוה"ז, ואזי כשימשיכנה לעוה"ז יוכל אחר אף שהוא בסוף העולם להשיגה ע"י יגיעתו בתורה ועבודה, שיוכל ליפול במוחו זו ההשגה, מאחר שישנה בעוה"ז ע"י שהמשיכה בדברו אותה ביציאות הדיבור כנ"ל. אבל אם לא היה ממשיכה לעוה"ז ע"י הדיבור כו', אף שייגע אחר הרבה, לא ישיגנה במוחו, שאינה נמצאת בזה העולם, שהיא בשמים כו' וד"ל.

וזה היה כוונתו שהי' מדברה בפ"ע שלא לצורך השומעים, רק בכדי שימשיכנה לעוה"ז כו', ויוכל ליפול במוח אחר כשייגע בתורה ותפלה כנ"ל וד"ל".

[בהמשך השיחה מבאר שייכות מאמר זה לת"ב שהוא היפך הגילוי "נאלמתי דומיה" אבל תכלית הכוונה שעי"ז יהיה הגילוי דרזי תורה זהו כללות ענין התגלות תורת החסידות, הכנה לשלמות הגילוי דפנימיות התורה דלעתיד לבוא].