ויקח קרח – תשמ"ח

טענת קרח: המדבר הוא כמו לעתיד לבוא, שאז יתגלה מעלת הגבורות, לכן הלוים למעלה מהכהנים שהם מחסד. הגילוים דלעתיד כבר נמצאים עתה במעשינו ועבודתינו. השכר דלעתיד הוא כמונח בקופסה וגם המפתח ניתן לנו. גם הטלית שהוא מקיף, קבלת עול מלכות שמים, וגם התכלת שדומה לכסא דעצמות א"ס ישנם כבר בגילוי, אין צורך בחוטים ושערות הנמשכים מהצמצום. אלא שטעה, כי עדיין לא הגיע הזמן לזה. אמנם מדוע נתקנא גם בזקן אהרן (כך הפשט במדרש שקרח רצה גם הוא לגדל זקן ולא לגלח בתער כפי שנצטוו הלוים במדבר) הרי לשיטתו א"צ לשערות וצמצומים כלל. [במאמר אינו מתרץ].

הוראה נצחית מכל זה: שלא להסתפק במקיפים, צריך עבודה בפנימיות. טלית עם ציצית. בית מלא ספרים עם מזוזה. ובפרט בזה"ז שאין תכלת גם קרח מודה שלא יתכן טלית בלי ציצית. ויה"ר שבקרוב ממש נזכה לתכלת ולקיים מצוות ציצית בשלימות שכנגד כל המצוות. ויקוים הכתוב אני חלקך ונחלתך, שזה כולל כל ישראל כפסק הרמב"ם שכל איש שנדבה רוחו שייך לשבט לוי, וגם עכשיו יש טעימה מעין זה. וחלקם של הלוים הוא בכל הארצות שכובש מלך ישראל ושער לוי אחד ככל השבטים, ויהי רצון שיהי' זה בקרוב ממש והיתה לה' המלוכה.