הבאים ישרש יעקב – תשמ"ח

הצ"צ מפרש "ישרש יעקב" על גילוי שרש הנשמה לעתיד ולאח"ז מפרש דקאי על קיום מצוות עכשיו, לכאורה הוא הפך הסדר. בתו"א מפרש על קיום המצות בארץ דוקא ובזמן הגלות ועי"ז יהי' לעת"ל הצמיחה, ההכנה לזה "הבאים מצרימה" שם נצרפו ישראל להיות ארץ חפץ וכן גלות האחרון הכנה לגילוי דלע"ל. לע"ל יתגלה ההמשכה שע"י קיום מצוות ובירור ואתהפכא דעכשיו.

אף שלע"ל יהיה קיום מצות בתכלית השלמות, וגם בזמן הבית היה בשלימות, אתהפכא ובירור העולם בגלות הוא יותר מזמן הבית. הגילוי מקיום המצות דעכשיו הוא עצמו יהיה גם לעת"ל, משא"כ לענין הבירור שלא יהי' לעת"ל. לכן הצ"צ מפרש "ישרש" לענין המשכה ולא בירור שנעשה על ידו, ו"הבאים" אינו הירידה לגלות, כי לענין ההמשכה שייך יותר שלימות העבודה דזמן הבית.

הטעם שהצ"צ מביא פירוש זה לאחר שהקדים הפירוש שקאי על הגאולה, הוא: כי כל הענינים נמשכים מהתורה, אסתכל באורייתא וברא עלמא, וע״י שבתורה מקדימים ענין הגאולה, נמשך כך גם בעולם שהגאולה תהי׳ בהקדם יותר.

ולהוסיף, דכאשר יהודי (ומכ״ש נשיא) חושב ע״ד ענין טוב, המחשבה שלו פועלת שכן יהי׳ בפועל. כמאמר הצ״צ שנתפרסם ע״י כ״ק מו״ח אדמו״ר טראכט גוט וועט זיין גוט. וסיפר כ״ק מו״ח אדמו״ר שהצ״צ אמר מאמר זה לאחד החסידים, וע״י מחשבתו של החסיד איז געוואָרן גוט בפועל.

ויש לומר, דזה שכ״ק מו״ח אדמו״ר הוסיף סיפור הנ״ל, הוא כי ע״י שאירע כן בפועל, נמשך זה גם בגשמיות. וע״ד הידוע דזה שהנביאים עשו גם פעולות (בגשמיות) בהתאם לנבואתם, הוא, כי עי״ז נעשה הקשר דהנבואה עם (גשמיות) העולם. ויש לומר, דכאשר המחשבה באה בדיבור ומכ״ש במעשה, היא פועלת עוד יותר.

ועאכו״כ בנידון דידן, דנוסף לזה שהמחשבה דהצ״צ (להקדים הפירוש שהבאים ישרש יעקב קאי על הגאולה) באה בכתב (מעשה), הוא גם חלק בתורה.