א"ר אחא יפה שיחתן כו' – תשמ"ח

פרשה דאליעזר כפולה בתורה ענינה שידוך יצחק ורבקה, יחוד ז"א ונוקבא כללות עבודת ישראל, יחוד משפיע ומקבל במצוה ובאדם המקיימו: טעם המצוה, משפיע; והמצוה עצמה, מקבל. גם כשעושה בלי כוונה בהכרח היה מחשבה קודמת, כמו בדיבור שצ"ל מחשבה קודם. מ"מ המעשה הוא העיקר כמו בשידוך העיקר הוא "וארבה את זרעו" שנולד יעקב וממנו כל עם ישראל, עיקר הלידה ע"י רבקה שהיא מקבל, כך גם במצות העיקר הוא הנוקבא שבו, מעשה. כשם שבשידוך מקיימים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, כך במעשה המצוות כובשים ארץ י' עממין ועושים דירה בתחתונים, היינו שהוא ית׳ דר וחי (און לעבט) בהדירה. ויקויים מ״ש באתי לגני אחותי כלה, לגני לגנוני למקום שהי׳ עיקרי בתחילה, ועוד זאת שהוא נקרא גנו של הקב״ה, היינו מקום של תענוג וטיול, שהקב״ה מטייל בו כביכול עם ישראל, גם לימוד פנימיות התורה נקרא בשם טיול בפרדס ובגן, ומזה באים לענין באתי לגני, טיול בפרדס פנימיות התורה לעתיד לבוא, כשיהי׳ גילוי תורה חדשה.