ויטע אשל – תשמ"ח

הקשר בין האשל שהוא הפונדק לפי הר״ת אכילה שתי׳ לוי׳ כי עי״ז הקריא לשמו של הקב״ה בפי כל עובר ושב, "ויקרא שם בשם הוי׳ א–ל עולם", ע״י הכנסת אורחים שהסביר להם מאלקי עולם אכלתם ומי שאמר והי׳ העולם, ומה שכתוב "ויקרא שם בשם הוי׳ גו׳", הוא הוי' דלתתא המתלבש בשם אלקים דבראשית ברא אלקים. גם באר שבע הם המדות ז' ימי הבנין. חידושו של אברהם הי׳ "ויקרא שם בשם הוי׳ א–ל עולם" ולא 'א–ל העולם', שהעולם ואלקות אינם שני דברים נפרדים, אלא שפעל יחוד הוי׳ דלתתא (המתלבש בשם אלקים לברוא את העולם) עם העולם.

אצל אברהם הי׳ זה רק סימן, ופעל רק בשם הוי' דלתתא, אבל ע״י עבודת הבנים, מעשינו ועבודתינו, נעשה "ויקרא שם בשם הוי׳ א–ל עולם", בהוי׳ דלעילא, דע״י מעשינו ועבודתינו מביאים את הגאולה העתידה שאז יהי׳ אלקות בגילוי בעולם, ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו, שהבשר עצמו יראה את כבוד הוי׳ דלעילא, עד שיהי׳ גילוי בחי׳ אין עוד מלבדו, ולמעלה מזה אין עוד. וכל זה יהי׳ באופן דלמעלה ממדידה והגבלה, הרחבה אמיתית.

קטע מסיום ד"ה סמוכים לעד – תש"ל

"כללות הענין דסמוכים לעד גו', הסמיכה והעזר לבחי' המלכות, שבזמן הגלות היא בבחי' נפילה, עי"ז שממשיכים בה ממקום גבוה מאד נעלה כו', עד לבחי' הסמ"ך, שהוא בחי' המקיף הרחוק שאין לו אחיזה בפנימיות כו'. ובכללות הרי זה הגילוי דלעתיד לבוא...

...כל זה תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, ובפרט ע"י לימוד פנימיות התורה, ועד לרזין דרזין דאורייתא, שזהו"ע דאות ס', בחי' מקיף הרחוק שאין לו אחיזה בפנימיות, כפי שהוא בתורה (ככל הענינים שישנם בתורה), ובאופן שגם בחי' רזין דרזין נמשכת ובאה בלימוד באופן של הבנה והשגה ממש, ועי"ז נמשך הגילוי שלמעלה מסדר השתלשלות ובא למטה בעולם, ונשלמת הכוונה כללית שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, בגאולה האמיתית והשלימה, גאולה שאין אחרי' גלות"