התחברות
ח"י אלול

שמח תשמח – תשמ"ז

השמחה למעלה משמחה של מצוה
נאמר בהתוועדות ש"פ תבוא ח"י אלול, תשעים שנה לשבע ברכות אדמו"ר הריי"צ, בשיחה לפני זה ציין שבהמשך שמח תשמח תרנ"ז לא באו בכתב ד"ה של כל אחד מהמאמרים שנאמרו אז כי נכתב בהמשך אחד, אבל החלק שקרוב לסופו נאמר בח"י אלול. בתחילת מאמר זה מזכיר שיחת אדמו"ר הריי"צ שהמאמר ח"י אלול אז היה בענין אור שנברא ביום ראשון כו'. ואכן מבואר ענינו בסוף מאמר זה.

תקציר

הבקשה "שמח תשמח רעים אהובים" הוא שיומשך שמחה יותר נעלית מהשמחה שיש בבינה ומהעונג שיש בחכמה שהם מורכבים וצריך להמשיך בהם שמחה שלמעלה מהרכבה ומדידה והגבלה.

השמחה הנגרמת למעלה מעשיית מצוה בשמחה יתירה, היא מהשמחה מעצם עשיית המצוה (שהיא מעלה נפלאה, כי סוף מעשה עלה במחשבה תחילה וכו') והיא למעלה גם מהקבלת עול והנחת עצמותו שבמצוה, כי הם מגיעים רק ברצון ותענוג שלמעלה, ואין עצמות ומהות מוכרח בזה, משא"כ השמחה נמשכת מרוממות ועצמות הנפש, ומעורר למעלה שתהא שמחה מזה שנעשה רצונו, אף שאינו מוכרח בהרצון, למעלה מרצון ותענוג.

אף שהמעשה בפועל בקב"ע בלבד כעבד פשוט מגיעה בעצומ"ה הפשוט שלמעלה מהרכבה וציור, מ"מ הרי הוא נשאר בבחי' שלמעלה מהרכבה ואינו נמשך למטה בהרכבה, החידוש בשמחה הוא, שפורצת כל הגדרים המדידות והגבלות גם של קדושה, ופועלת שגם הבחי' הכי פשוטה שלמעלה תומשך למטה בגלוי, כי הכוונה בדירה בתחתונים היא שהם בעצמם יהיו דירה לעצמותו שלמעלה מכל הרכבה, ודירה זו צ"ל בתחתונים, במקום של הרכבה וציור. לכן כבר ביום ראשון לבריאה מאיר אור שלמעלה מהרכבה, ואדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו, שהוא מורכב, אלא שאז היתה ההמשכה מלמעלה ועתה הוא ע"י עבודה בשמחה של מצוה.

פרשה / חג