ארץ הרים ובקעות – תשמ"ז

מעלת א"י שהיא "ארץ הרים ובקעות" (הלא יש עוד ארצות שבהם יש הרים ובקעות) בעבודת כאו"א מישראל, עיקר תואר 'ארץ' הוא על בני ישראל שנקראים 'ארץ חפץ' כי יש בהם אוצרות אבנים טובות ומעיין של מים חיים, לכן אומרים 'אל תבט אל מראהו' כי יש מי שהאוצרות בגילוי ויש מי שצריך לעבודה לגלות אוצרות אלו, לכן יש ענין זה בעבודת כאו"א:

הרים, חותם בולט, אהבה רצוא ועליה, מזה נעשה חותם שוקע למעלה, ביטול (כתוצאה מאהבה או כפרט באהבה עצמה) ובקעות, חותם שוקע, יראת ה', נעשה חותם בולט למעלה, גילוי אהבה וחסד מלמעלה גורם יראה וביטול, כל הקרוב יותר ה"ה בטל יותר.

"למטר השמים" ולא ממטר, כי ישראל משפיעים לשמים, ע"ד תחה"מ שהנשמה ניזונת מהגוף, מזה נמשך "תשתה מים" גם בא"י כפשוטה. וגם לעת"ל אף שלא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת ה' בלבד באופן של ראיה, מ"מ יהי' שדה וכרם איכרים עובדי אדמה (ועמדו זרים ורעו צאנכם גו') ויהיו צריכים למטר השמים, גם על הזמן דעכשיו ארז"ל אם ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתם נעשית ע"י אחרים, ויה"ר שיהי' כל זה בהרחבה ובשמחה וטוב לבב מתוך הרחבה ועונג אמיתי.