ויקרא אל משה – תשמ"ז

הקשר דא׳ זעירא עם בחי׳ א׳ רבתי דוקא, היינו שבמשה בהיותו למטה בבחי׳ זעירא נמשך בחי׳ א׳ רבתי שלמעלה מכל הענינים, עד לעצמותו ומהותו ית׳. עד״ז הוא בכל ישראל שהם חלק אלוקה ממעל ממש, יכולים לקבל מכל המדרגות עד למעלה מעלה, לכן לא נאמר מי הקורא, המשכה לישראל למעלה מכל השמות.

התורה היא נצחית ושייך בחי' אלו גם עכשיו, באתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא שבכל אחד מישראל נמשך בחי׳ "ויקרא" שלא נאמר מי הקורא, למעלה מכל השמות, עצמותו ומהותו ית׳. ומזה נמשל הכח לאדם (אדמה לעליון) "כי יקריב גו' מן הבהמה גו'", ירידת הנשמה בראת יצרת נפחת, לברר כל עניני נה"ב בהמה עוף ומנחה.

הסדר שקודם הוא "ויקרא גו'" ואח"כ "אדם כי יקריב" (כסדרן בהדרושים) מלמעלה ומלמטה והחיבור ביניהם. "בקש שלום". הנתינת כח ממשה שבכ"א ובמיוחד בשבת, "ישמח משה במתנת חלקו", בחודש ניסן בו נגאלו ובו עתידין להגאל.

צו