ויהי בשלח – תשמ"ז

כל הגלויות נקראו ע"ש מצרים, שהירידה היא בשביל העילוי הגדול שלאח"ז. גם כללות ירידת הנשמה לגוף, ירידה היא לצורך עלי׳. ע״י ירידתה למטה והעבודה בקיום התומ"צ באה לעלי׳ נעלית ביותר. העבודה צ"ל בשמחה וטוב לבב. אמנם, "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים", לשון מבוי המפולש שאין עליו מחיצות והגבלות, שלא יבואו לידי שמחה של הוללות וכו׳, לכן צריך עזרה מלמעלה שלא יהי׳ בבחי׳ פלשתים דלעו״ז. ואין הכוונה שהעבודה תהיה במדידה והגבלה, אלא שאע"פ שהעבודה היא למעלה ממדוה"ג, הוא באופן דפלשתים דקדושה, למעלה ממדידה והגבלה דקדושה, שזהו מה שאח״כ באו לארץ טובה ורחבה, באופן שאין שם אפילו מציאות של מנגד.

ידיעת ה' מביא לתכלית השלום

סיום הרמב"ם ביעודי הגאולה דלעתיד לבוא, שיהי׳ שלום בשלימות ובפשטות, "לא מלחמה ולא קנאה ותחרות, ויהי׳ עסק כל העולם כולו לדעת את ה׳", אבל ידיעת כל באי עולם תהי׳ בממכ"ע משא״כ "ישראל יהיו יודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כו׳", גם בבחי׳ סוכ"ע וע״י ידיעה זו יהי׳ ענין השלום בתכלית השלימות. וזה קשור עם תחילת ספרו "יסוד היסודות וכו' לידע שיש שם מצוי ראשון וכו'". עפ״ז מובן איך אפשר להיות בכל העולם כולו ידיעת ה׳, כיון שהכל נמצא מאמיתת המצאו, הרי אמיתית מציאותם הוא אמיתת המצאו לכן אפשר להיות אצלו ידיעת ה'

מאמרי י"ג שבט ד"ה היושבת בגנים