ביום השמיני עצרת – תשמ"ז

במאמר דשמע"צ מביא מהפרדס, דעצרת היא המלכות שמעכבת את השפע שקבלה מפני רוע מעללי אדם כו'. ושמיני הוא בינה, אותיות שמן י', יו"ד הוא חכ' ושמן יו"ד פנימיות החכ' דהבינה מבארת ומפרטת הנקודה דחכמה. ואיך אפ"ל ביחד, דשמיני רומז לענין נעלה ביותר, בינה, עד כפי שהיא למעלה מחכמה, ועצרת רומז על המלכות כפי שהיא יורדת מאצילות לבי"ע. במאמר דשמח"ת מביא, דשמע"צ הוא שמחת המלכות והשמחה היא רק בישראל (ישראל ומלכא בלחודוהי) ויעקב הוא ראש המשמחים והשמחים במצוה זו.

"שמיני" מתגלה ב"עצרת" שהוא מלכות העולה מבי"ע עם יופי הבירורים. פירוש, אע"פ שעצרת הוא מלכות היורדת לבי"ע, שמצד זה לכאורה אין לה שייכות להעילוי דשמיני, מ"מ, מחמת המעלה והיופי שבבירורי עולמות בי"ע, מתגלה בה דוקא העילוי דשמיני. ועיקר השמחה קשורה עם יעקב אבינו ועם ההמשכה לבי"ע, היינו ההמשכה לכל השנה בעבודת האדם בכל מלאכתך כו'. דהנה ידוע פתגם רבותינו נשיאינו, על סיומי המועדים דחודש תשרי, שאז "ויעקב הלך לדרכו", לעבודת כל השנה.

ובפרטיות נאמר זה על מוצאי שמחת תורה. והדיוק בלשון ויעקב הלך לדרכו, שההליכה היא בדרכו שלו, ע"ד בכל דרכיך דעהו, בכל מלאכתך אשר תעשה, הנה גם בזה נמשכת פעולתו של יעקב, שהוא הבעה"ב המושל ושולט על דרך זו ונעשה בבחי' מהלך.