וטהר לבנו – תשי"ז

שאלה: איך שייך שיהי' עבודה שלא באמת, ובפרט בעבודה שבלב, שאומר "וטהר לבנו", עבודה שבלב בודאי אינו שייך שתהי' שלא באמת, דאם אינה באמת, הרי אין זו עבודה כלל. בשלמא בעבודה דמעשה, שייך שתהי' ג"כ שלא באמת, שהרי מ"מ ישנו גוף העשי' והפועל עכ"פ, שגם עי"ז נמשכים ענינים של המשכות. אמנם בעבודת הלב, הרי אם אינה באמת, אין זו עבודה כלל. וא"כ אינו מובן מהו תוכן הבקשה "וטהר לבנו לעבדך באמת", דמשמע מזה שאפשר שתהי' עבודה שבלב שאינה באמת, ועל זה היא הבקשה שתהי' עבודה באמת.

תשובה: תוכן הבקשה "וטהר לבנו לעבדך באמת", דלהיות שהעבודה שמצד שכל ומדות שייך בה שינויים, לכן מבקשים שיהי' בזה התוקף

דבחינת טהורה היא, שזהו וטהר לבנו, היינו שיהי' המשכת התוקף מבחינת 'טהורה היא' בעבודה שמצד שכל ומדות, שאז תהי' עבודתו באמת, ד"שפת אמת תכון לעד".

בקטע זה בכה הרבה:

מ"ש ביוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו, דיוסף הוא צדיק עליון והוא ממשיך רחמים על הנשמה שירדה למטה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, שזוהי ירידה גדולה ביותר, וזהו ענינם של נשיאי הדור, ובדורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבאמצעותם נמשך רחמים מיוסף שהוא צדיק עליון על הנשמה שירדה למטה. ורחמים אלו הו"ע הרחמים דהשתלשלות, שענינם הוא הרחמנות על מי שחסר, ועז"נ "נכמרו רחמיו", דנכמרו הוא מלשון חמימות, כמו מיכמר בישרא, שזהו מפני שמרגיש את החסרון והרחמנות על הנשמה שירדה למטה בגוף ונה"ב.