כי תצא – תשמ"ה

"כי תצא למלחמה" לכבוש את העולם לעשותו כלי לאלקות, ידע שהוא במצב של "על אויבך" למעלה מהם. גם כשהולך "במלחמת הרשות", בכל דרכיך דעהו וכל מעשיך לשם שמים הוא למעלה מאויבך, כי "הכתוב מדבר", גם בה מדבר בתורה, אז הניצחון בהצלחה באופן של שלום וביטול המנגד בתכלית. פדה בשלום נפשי מקרב לי. "ונתנו ה"א בידך", נותן בעין יפה בתכלית השלמות. אך לשלמות הנצחון צ"ל "ושבית", עבודה מלמטה בכוחו, אז הנכבש נכנס לבעלותו בקניני מלחמה ע"פ הלכה, חזקה או כיבוש. ומדייק "ושבית שביו", החזרת הגשמי למקומו האמיתי. לא רק עליית הגשמי ממקומו למטה והגבהתם למעלה ממקומם; אלא להחזירו למעלה למקומו הראשון והאמיתי, פדיון שבויים מוסיף חיות וזירוז בעבודתו, כי אין לך שמחה גדולה מזו כמשל בן המלך שיצא חפשי ממאסרו וחוזר לבית אביו המלך.

"וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה", הסרת מותרות המוחין והמדות ותיקונם הוא תחילת ועיקר העבודה ומשם נמשך במעשה, כסדר מל"ך, מח לב כבד. "ובכתה גו' ירח ימים", הוא חודש אלול צ"ל בו תוספת בעבודה, ואז "תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה", יחוד קוב"ה ושכינתי', כנס"י וקוב"ה בתכלית השלמות עד "מהרה ישמע גו' קול חתן וקול כלה".

מלחמה זו היא באדם עצמו, אף דגופא דילהון קדישא, וגם הנפש הבהמית היא נפה"ב דישראל א אידישע נפה"ב, מ"מ הרי הוא מעלים ומסתיר, ושעת צלותא שעת קרבא, עבודת התפלה צ"ל בכל יום, כי האדם גם נה"ב היא ברי' חדשה, וצריך לבררה מחדש במלחמת הרשות דוקא, קדש עצמך במותר לך, ומעלה מיוחדת בזה כי יש בזה גם מעלת ל"ת, שדוחה הרע ונמשך אור בל"ג, וגם מעלת מ"ע, שהאור נמשך ומתלבש בכלים, לכן חביבים דברי סופרים, כי בכוחם לרדת למטה יותר והותקנו בזמן של ירידה בישראל, לצורך עליה גדולה יותר. גם כל הגזרות שתקנו והנהיגו גדולי ישראל בכל דור נמשך על ידם אור בלתי מוגבל ומתלבש בכלים.