צו גו' את קרבני לחמי – תשמ"ד
ענין הקרבנות עתה, "נעשה רצוני"
ש״פ פינחס, י״ד תמוז. "וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו (בלקו״ת, ובדרושי אדמו״ר הזקן שנסמנו במ״מ וציונים ללקו״ת, וכן בדרושי אדמו״ר האמצעי והצמח צדק שנסמנו שם, ועוד) מהו שנאמר כאן ב״פ ואמרת".
תקציר
ענין הקרבנות בגו"ר היה גם בזמן המקדש ועתה נשאר רק הרוחני' בתפילה. ע"י ב"פ "ואמרת" שבפ' הקרבנות נפעל שכל ישראל הקריבו במחשבה ודיבור וגם במעשה, כי לב ב"ד מתנה עליהם. ועתה נשאר רק הכוונה בדיבור ומח'. לכאורה, נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני, תענוג ורצון בעשי' דוקא, וגם האש באה מההדיוט בביהמ"ק. ובזה יתירה פעולת הקרבנות מכל המצוות גם תפילין וציצית. משא"כ עתה בחו"ל ובגלות. אבל הא גופא שעתה התחתון הוא ביותר, בגלות בעוה"ז ובחוץ לארץ, צ"ל "נעשה רצוני" בשלמות. בדיבור המצוה בלימוד במחשבה בהשגה ובדיבור.
ובזה מביאים את הגאולה שלימה. ונלך יחד עם נשיא דורנו לביהמ"ק השלישי ובשמחה וטוב לבב.