ואכלת ושבעת – תשמ"ג

ג' ברכות ראשונות דברכת המזון הם דאורייתא והרביעי "הטוב והמטיב" תיקנו רבנן ביום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה (שהוא מז' טעמים שניתנו לחמישה עשר באב שהם כנגד ז' מדות). מבאר הצ"צ שג' ברכות הן נגד חג"ת כדי להמשיך תוספת שפע ברכה גם מקו הגבורה, תגבורת החיות, וברכה הד' הוא שיומשך ברכה גם מספירת המלכות, כי גם היא היתה כלולה בג' קוין, ע"ד ג' רגלי המרכבה שהם האבות ודוד הוא רגל הרביעי, מלכות, התגלה אח"כ, כך גם בד' יסודות ארמ"ע, בס' יצירה מונה רק ג' אש מים ורוח, רק במדרש ורמב"ם נוסף יסוד העפר אלא שהיה כלול בג' יסודות ונתגלה אח"כ בפ"ע, לכן מה"ת יש ג' ברכות, חג"ת, ורבנן הוסיפו ברכה ד', מלכות.

מטרת הברכה היא שיומשך למטה בעולם בגשמיות "על הארץ ועל המזון", גם המצוות נתלבשו בגשמיות, וחותם בברוך שלא יגע בו יד זר ע"י המשכה דאור חוזר.

ה' נושא פנים לישראל, בתורה כתיב "ואכלת ושבעת" והם מדקדקים על עצמם עד כזית, עבודה לפנים משורת הדין, למעלה ממדוה"ג, כדי להמשיך הברכה למטה בעולם באכילה, מצוות גם נתלבשו בגשמיות אבל הם בעצם למעלה ממדוה"ג, משא"כ האכילה היא בהגבלה ושיעור, לכן מדקדקים על עצמם ונעשה נשיאת פנים לישראל עד "וישם לך שלום".