לא היו ימים טובים כו' – תשמ"ג

מעלת הגילוי דט"ו באב שהוא מעין הגילוי דלעתיד, יובן מהמשך המשנה, בנות ירושלים היו יוצאות וחולות בכרמים ואומרות בחור שא נא עיניך וכו'. הוא תכלית היחוד דקוב"ה (בחור הוא הקב"ה שנקרא בשה"ש "בחור כארזים") וכנס"י (בנות ירושלים או ישראל) בזמן הזה הוא אירוסין ולעת"ל יהי' נישואין.

עיקר הירידה היא חורבן בית שני בעוון שנאת חינם, אחרונים לא נתגלה עוונם, כי מלבישו באיזה טעם כאילו השנאה יש לה סיבה, הזולת אשם, לכן התקנה לזה היא אהבת חינם ובפרט בעקבתא דמשיחא כשכל ישראל מצפים למשיח, "ברכנו אבינו" באורו של משיח, באור פניך, תלוי בענין האחדות "כולנו כאחד".

נשמות נק' בנות ישראל, מדרגה נעלית שמקורה במעין גנים באר מים חיים, ובנות ירושלים, יראה שלם שלמות היראה, משם נמשך אהבת ישראל בשלמות למעלה מבחינת "שכולם מתאימות" אלא מציאות אחת כיד ימין ושמאל בגוף אחד, קומה אחת שלימה. לכן אומרים בחור שא נא עיניך להיות יחוד קוב"ה וכנס"י בשלמות.

גם מעלת נש"י בפרטיות בד' אותיות שם הוי', כי חלק הוי' עמו, נחלקו לד' סוגים כללים, ד' רגלי המרכבה (האבות ודוד) וד' דגלים, וכולם מרכבה אחת ויחידה להקב"ה. על אף חילוקם לד' משפחות; יפיפיות, יו"ד דשם הוי', חכמה; מיוחסות, ה' ראשונה, בינה (אם הבנים, יחוס); עשירות, תפארת וכללות ז"א; מכוערות, מלכות, ה' אחרונה, סיהרא ל"ל מגרמה כלום; כל הד' סוגים יוצאות ביחד במעמד ומצב דבנות ישראל וירושלים ואומרות בחור שא נא עיניך להיות היחוד דקוב"ה וכנס"י. הכח לזה ממשיכים מא"ס עצומ"ה ית', בחור כארזים, עתיק, כי כדי להיות יחוד מ"ה וב"ן עד אשר והיו לבשר אחד צריך להמשכת כח א"ס בנישואין ואז הוא יחוד נצחי למעלה ממדוה"ג. יחוד זה נמשך בט"ו באב לאחר הירידה דת"ב ובאופן קבוע, "אוהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח".