ויקרא אל משה – תשמ"ג

בכללות יש בכתר ג׳ מדריגות. מלכות שבכתר, חכמה שבכתר, וכתר שבכתר. וזהו אנכי, אני ראשון ואני אחרון, אנכי מורה על תוקף הרוממות וההתנשאות וההפלאה מכל סדר השתל', כן הוא גם בכתר, אני אחרון הוא מלכות שבכתר, אני ראשון חכמה שבכתר, ואנכי בחי׳ כתר שבכתר שהוא מופלא ומרומם לגמרי.

'אני אחרון' גורם שלימות בסדר השתל' שמקבל מכתר. מילוי החסרון בלבד, די מחסורו אשר יחסר לו. אבל מבחי׳ אני ראשון מופלא מסדר השתל', נמשך גם עשירות. ומבחי' אנכי, כתר שבכתר, העשירות בתכלית השלימות. במ"ת נמשך "אנכי הוי' אלקיך", מעין הגילוי דלעתיד. ניתן הכלי להמשכות הכי נעלות, בחי' אנכי נמשך בתחתון עד "לא יהיה לך אלקים אחרים".

וזהו "ויקרא אל משה" שלא נזכר מי הקורא, אנכי שלמעלה מקוצו של יו"ד, אל בחי' משה עליו נאמר "אנכי עומד בין ה"א וביניכם". בא' זעירא, אתעדל"ע בלבד, ע"ד אמונה, דמצד אחד הוא הכל (אמונה איז אַלץ) ולאידך יתכן שגנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא. לכן חסר באותיות, אתוון זעירין. לעת"ל יומשך בגילוי בא' רבתי דמשיח, אד"ם, אדם דוד משיח, כל ג' הבחי' בגילוי ובשלימות.