א"ר אושעיא כו' צדקת פרזונו – תשמ"ג

צדקה עשה הקב״ה בישראל שפיזרן לבין האומות, שע״י הגלות באים לעילוי גדול ביותר, נצחון הסטרא אחרא והגלות המנגד, אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין.

"פרזונו" לשון פרזות, פרוז ובל"ג, כי ע״י הגלות (פזרונו) באים להפרזון למעלה ממדידה והגבלה (פרזונו). "והנצח זו בנין ירושלים" מדת הנצח הוא כשיש מונע ומעכב שאז מבזבז את כל האוצרות שגנזו אבותיו וכמוסים וחתומים לניצחון המלחמה ומבזבז כל אוצרותיו. עד״ז למעלה, בשביל נצחון המלחמה מבזבזים כל האוצרות שלמעלה שלא שזפתם עין, בחי׳ עין לא

ראתה גו׳. ירושלים הוא ע"ש יראה וע"ש שלם, שלימות היראה, אף שהמלחמה מתנהגת ע״י תכסיסי מלחמה שמלמדים המפקדים, בכל זאת האוצרות ניתנים לאנשי החיל המוסרים את נפשם בפועל ממש שעבודתם במס"נ בכל מאדך בל"ג.

"מקול מחצצים", קול לומדי הלכות מחיצות דשבת, חגיגות ומעילות וחציצה, "בין משאבים", שלומדים ושואבים דברי תורה, לימוד המרמז לניצחון, כמו מחיצות בין רה"י לרה"ר, בין יחידו של עולם לעלמא דפרודא. ע״י התורה פועלים את הנצחון על המנגד, ובפרט שלימוד התורה הוא בקול גדול, בקול מחצצים, ומתקשר עם נותן התורה, בין משאבים, ששואב ממקור התורה, נותן התורה לשון הוה, ברכו בתורה תחילה.