ויהי בעצם היום הזה – תשמ"ג

הגאולה הייתה ביום ובלילה, אף שהם הפכים ממש, "בעצם היום גו׳" תקפו של יום, וחצות הלילה זהו תוקף חושך הלילה. יצי"מ בעבודה בכל יום אינה רק היציאה מהמיצרים דלעו״ז, אלא גם ברוחניות ואפילו בקדושה.

מיצר הגרון הוא ממוצע להתהוות המידות שברעש (הומל טומל) מהמוחין שבמנוחה, הפסק ה'בכן' וצמצום בהשכלה הופך מהות שכל למהות מדות. ניכר בציור הגרון, שיש בו אורך רוחב ועומק, מ״מ הוא צר לגבי הראש. צמצום והפסק בקדושה הוא דבר טוב (ס׳איז אַ גוטע זאַך) בשביל גילוי והתהוות המידות, עד שעל ידו דוקא בא המעשה בפועל.

יציאת וביטול המיצרים, ענינה, שגם במידות יאיר אור המוחין כמו שהוא במקומו ע״י המשכת מוחין דגדלות, פנימיות המוחין. יתר ע"כ מוחין דגדלות מגלים גם את המצפונות שבמידות ושרשם שלמעלה משורש המוחין. כמבואר בכ"מ שיחידה שורה בלב ולא במוח, כי שורש המידות למעלה משרש המוחין. וזהו ענין יצי"מ, היציאה מבחי' מדות הנמשכים ע״י מיצר הגרון, עד שמאירה בהם הארת המוחין כפי שהם במקומם, ועד שמאיר בהם שורש המידות שלמעלה משורש המוחין.

מוחין ומדות הם כמו יום ולילה, ו"בעצם היום הזה", בתוקף גילוי מוחין דגדלות ופנימיות המוחין, נעשה ליל שימורים, תוקף המדות, שגם הלילה נהפך ליום, ולילה כיום יאיר, ועד שמאיר שורש המדות שלמעלה משורש המוחין, וכתיב "ליל שימורים הוא להוי׳" ממש, שנמשך תוס' אור בשם הוי׳ ע״י הפיכת הלילה ליום. וזהו גם הטעם על מה שחוזר ב' פעמים "ליל שימורים הוא להוי׳ שימורים גו׳", כי בחי׳ אתהפכא היא כמו עבודת התשובה שהיא בכפליים.