כימי צאתך – תשט"ז

נש"י שרשם משם הוי', "כל הנקרא בשמי" וירדו למטה "לכבודי בראתיו גו'" להמשיך אוא"ס שלפנה"צ בעולם. בהארה זו שייך "ועבדתם את ה"א" לפעול ענין הצמצום ע"י ביטול הרצון שבאדם; להמשיך אור הבל"ג ע"י התבוננות בענין דכולא קמי' כלא חשיב, שעי"ז נעשה חושך הצמצום כלי לאור הבל"ג.

העצמות נמצא בכל מקום ממש ומ"מ אינו נרגש ונגלה כלל בהנבראים, שאם הי' נרגש בנבראים, לא היו הנבראים במציאות כלל (זיי וואָלטן געוואָרן אויס מציאות), ומה שהם במציאות הר"ז לפי שאין העצמות נרגש בהם כלל, והיינו משום שאינו מסוג מציאות הנבראים כלל. הצמצום הוא ביטול רצון לרצון פנימי יותר. שמניח עצמו לגמרי וכל עבודתו בג' קוין הוא לעשות נח"ר לו ית'. עי"ז גורם ג"כ למעלה שנעשה ביטול הרצון וצמצום האור, ע"י הצמצום דוקא יוכל האור להתקבל בהנבראים. להמשכת אור הבל"ג צ"ל עבודה בדומה לאור הבל"ג, ההתבוננות דכולא קמי' כלא חשיב, חיבור ב' הדעות דד"ע וד"ת, עי"ז ממשיך אור הבל"ג למטה. וכשם שביצי"מ נתגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו כך לעת"ל אראנו נפלאות ונגלה כבוד הוי" גם בגשמיות העולם ובבשר הגשמי.