שמח תשמח – תשמ"ב

כשם שיש להוסיף שמחה ל"רעים אהובים" (חו"ב) אף שהם שמחים מצד עצמם. כי כמה דרגות בשמחה, והבקשה "שמח תשמח" היא שתומשך שמחה נעלית יותר. כך בכל עניני תורה ומצוות אף שיש בכל אחד מהם שמחה מצ"ע צריך להוסיף בהם שמחה.

במצוות, יש שמחה מטעמי המצוה, ויש שמחה במה שהיא מצות הקב"ה, "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו", ע"ד כוונה פרטית וכוונה כללית שבמצוות, וכנגדה שמחה משכר המצוה, ושמחה מעצם זה שמקיים מצות האדון ואינו מציאות לעצמו, רק כל מציאותו הוא האדון ושמחתו היא שמחת האדון.

בתורה יש ענין וטעם פרטי בכל אות, ויש ענין כללי השוה בכל התורה, שלכן צריך לברך על כל חלק וענין ברכה"ת, שמחה מטעמי התורה ושמחה מעצם התורה.

בחכמה ובינה ("רעים אהובים") יש שמחה בבינה ועונג בחכמה, למעלה יותר בעתיק ופנימיות עתיק, אבל אינה בשלימות, ומבקשים "שמח תשמח", שתומשך השמחה דעצמותו ית' עד למטה מטה בעוה"ז, ודוקא באדם שהוא תכלית היחוד, בנישואין נמשך כח ותוס' ברכה לכל עניני תומ"צ החל ממצות "פרו ורבו", בפרט ביום מסוגל זה בו נאמר המאמר בפעם הראשונה, ומעלין בקדש מדי שנה שלומדים מאמר זה כמה פעמים באופן חדש, יהיו בעיניך כחדשים ממש, בפרט בחודש אלול הכנה לתשרי אותיות רשית, בו מכתירים את המלך, ומלכותו ברצון קבלו עליהם.