בעשור לחודש הזה – תשמ"ב

טעם ציווי לקיחת השה ד' ימים קודם יצי"מ, מבאר הצ"צ, נטילת השה ענינה בירור קליפת נגה ונעשה דווקא ביום העשירי, שלימות י' כוחות, אח"כ ג' ימים בירור גקה"ט. אח"כ יום י"ד הוא העלאה לקדושה. השחיטה לאחר חצות יום י"ד, שייך לטוב שבנוגה. מבאר ענין ד' הקליפות, וחלוקתן לד' סוגים ואכילת הפסח מוצאי י"ד, אתהפכא, נעשית הגאולה בשלימות.

בעבודת ה': כשעובד עבודתו עם עשר כוחותיו, ענין לקיחת השה, יש להתחיל מהעבודה דאתכפיא, ולאחמ"כ באה העבודה דאתהפכא שהיא תכלית העבודה. יסוד ושורש עבודה זו הוא מס"נ, הן בפשטות, לקיחת ע"ז של מצרים. והן בפנימיות, קשירתו לרגלי המיטה (מלכות, שרגלי' יורדות).