אדם כי יקריב – תשמ"ב

הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון ולא ירדה למטה אלא לתקן את הגוף ונה"ב וחלקו בעולם, לעשות מכל עניני העולם משכן ומקדש לו ית׳. אחת העבודות היתה עבודת הקרבנות, לשון קירוב, לקרב עניני העולם (ל' העלם והסתר) ולעשותם כלים לאלקות, רזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס, ועושה מכל עניני העולם דירה לו ית׳, וממשיך בהם בחי׳ עיקר שכינה.

ע"י "אדם", אדמה לעליון, שרשו בעצמות, "כי יקריב", יכול לקרב את כל עניני העולם לאלקות. תחילה מקרב את עצמו, "מכם", קשוט עצמך, ואח״כ את עניני העולם, "מן הבהמה גו'", קשוט אחרים. נשמות דזרע אדם וזרע בהמה ממשיכים ופועלים קירוב באצילות ובי"ע, "קרבנכם" לשון רבים. עד נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני, תענוג בורא למעלה מתענוג נברא. רזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס. השלימות יהיה לעת"ל, כמצוות רצונך.