ויבא עמלק – תשמ"ב

"רפידים" לשון רפיון ידים, שרפו ידיהם מדברי תורה בא השונא עליהם. הלשון 'רפו ידיהם' בשייכות לתורה (שענינה הבנה והשגה, או דיבור) כי לימוד התורה כדבעי צ"ל על מנת לעשות, בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, שמהפך את היצה"ר ועושה אותו לתבלין.

אבל כשחסר זה, לימוד התורה שלו אינו כדבעי כלל וגם המצוות שלו הוא ברפיון ידים, הרי זה גופא הוכחה שרפו ידיהם מד"ת, שחסר אצלו בלימוד התורה, שלא ברכו בתורה תחילה. לכן "ויבא עמלק וילחם עם ישראל", קרירות, שאומר לו שגם הוא מסכים על קיום התומ"צ, אבל מהי ההתפעלות בזה, ולמה צריכים שהעבודה תהי׳ באופן דבכל מאדך וכדבעי לי׳ למיעבד, מספיק העבודה שבמדידה והגבלה. ובכלל טוען הוא, שצריך להיות מעט מעט אגרשנו, ומהו הלהט (קאָך) וההתפעלות בזה. וכשמראים לו שמפורש בתורה שהעבודה צריכה להיות באופן דבכל מאדך, ושהעבודה צריכה להיות כדבעי לי׳ למיעבד דוקא, אז מתחיל להטיל ספיקות, עמלק בגימטריא ספק: מי יאמר שהפשט הוא כך, ומי יאמר שהכוונה אליו כו׳, ומי יאמר שהכוונה היא גם למעמד ומצב שלו כו׳, וככה מורידו מדחי אל דחי. ובדקות יותר, דכאשר צריך להתעסק עם הזולת, בא עמלק ומטיל בו ספיקות, וטוען שהוא עסוק ומונח בענינים נעלים, ובענין פלוני הרי גם אם הוא לא יעשה אותו, הרי ייעשה הדבר ע״י אחר, ואף שאז לא יהי׳ כדבעי לי׳ למיעבד, לפי ערך מעמדו ומצבו, אבל הרי הוא מונח בענינים נעלים, שכל זה הוא קליפת עמלק כו׳.

לאחר הקרירות בא "הנחשלים אחריך" שאומר שיש לו שכל ומדות של עצמו ולמד חסידות והוא ״תמים״ וכו׳ וחושב שכחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ולכן יכול לצאת מחוץ לענן, הנה זוהי הסיבה לזה שקליפת עמלק יכול להגיע אליו. והעצה לזה היא, "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק", אנשים הבטלים למשה שענינו ביטול, "ונחנו מה", וכח זה ניתן לכאו״א (עי״ז שבטלים למשה), צא הלחם בעמלק, שבכחו של משה, ואתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא עד לכ״ק מו״ח אדמו״ר, יכולים לצאת גם מחוץ לענני הכבוד, למקום נחש שרף ועקרב, ולנצח את מלחמת עמלק.