ליהודים היתה אורה – תשמ"א (א)

פורים, עש"ק אחר תפלת מנחה. יוצא מהכלל בזמן אמירתו. בד"כ בקביעות כזו לא היו מאמרים. מיומני התמימים: הרבי התפלל מנחה בשעה 3.15 בזאל הקטן למעלה, נכנס חזרה לחדר והקהל שהיה שם התחיל להתפזר, פתאום בהפתעה הרבי יוצא עם הגארטל והרי"ל גרונר אחרי הרבי עם בקבוק יין, ומבקש לסגור את הדלתות והחלונות. הרבי הוציא מטפחת מהכיס, כורך על האצבעות, והתחיל להגיד מאמר בד"ה "ליהודים היתה אורה ושמחה" מאמר מאוד קצר לפי ערך, היו שם כעשרים איש בערך. לאחריו אמר: "איך וועל נאך בלייבן דא א פאר מינוט זאל מען זאגן "לחיים" אן הגבלות" (אשאר פה לזמן מה שיאמרו "לחיים" בלי הגבלות). לכללות המאמר, ראה מאמרים תשט"ז. תשמ"ב. לענין אורה ביחס לאור ראה ספר הערכים ח"ד ערך אורה (ע' א ואילך).