ועתה אם נא – תשמ"א

ענין החן בד"כ הוא חסרון, ""שקר החן גו'", מפני שהוא אתערותא דלעילא מצד עצמו, ויש יתרון להמשכה שע״י אתעדל"ת דוקא.

ברוב הדרושים מבואר ג׳ בחי', אתעדל"ע לפני האתעדל"ת, אתעדל"ת, ואתעדל"ע שע״י אתעדל"ת. מציאת החן המדובר כאן, הוא אתעדל"ע הנמשך בבחי׳ מתנה מלמעלה (ע״י החן), אבל יש בו גם מעלת העבודה שלמטה, כי נמשך ע״י דעביד לי׳ נייחא לנפשי׳. וזהו "פני ילכו והניחותי לך", לשון חן. בזה גופא יש ב׳ בחינות, בחי׳ הפנים השולל את מציאות שאר העמים. ולמעלה מזה גילוי פנימיות דפנימיות, שאין צריך גם לשלול מציאות שאר העמים. בקשת משה "אם אין פניך הולכים גו׳", שיהי׳ גילוי הפנימיות דפנימיות, שם אין שום נתינת מקום למציאות אחרת, ישראל ומלכא בלחודוהי. "ונפלינו" ממש "מכל העם". שיהי׳ המשכת בחי׳ הפלא. הגם שנמצאים בגלות ובין העכו״ם, מ״מ "ונפלינו גו׳", ע״י גילוי האתעדל"ע עד לעצמותו ומהותו ית׳.

וי"ל דגם בדרגא הכי תחתונה שבחן נמשכת הבחי' הכי נעלית שבו. באדם יש בחי׳ ״עד מתן תורה״ גם אחרי מ"ת. כשחסר בו החידוש דמ"ת, כי אצלו העליונים הם בפנ"ע והתחתונים בפנ"ע. שאין ניכר במעשה המצוות שלו החיות של הנה"א. לכן מברכים בכל יום ברכת התורה, בא"י נותן התורה, הגם שכבר ניתנה לנו התורה לפני זמן רב, וגם הוא עצמו כבר בירך ברכת התורה, מ״מ יש מ"ת בכל יום כשניעור משנתו ונעשה ברי׳ חדשה, וכן צריך לנהוג כל ימי חייו עד רגעו האחרון עלי אדמות.