ויהיו חיי שרה – תשמ"א

"עבדו את ה' בשמחה" ויחד עם זה צ"ל "וגילו ברעדה". השמחה לא תהיה במורגש, אלא בביטול וענווה, ויספו ענוים בהוי' שמחה, אמיתית השמחה מצד ענוה וביטול. חוה, נח ושרה רצו לפעול ענין השמחה, אצל חוה היה זה במורגש, טוב העץ למאכל. בנח היה העדר ובלבול הדעת, וישכר. רק שרה, ענין המלכות, היה השמחה בביטול, לכן גם הירידה אצלה היה בשביל העליה וזכתה לחיין עילאין ובאופן דילה הוו חיין, ויהיו חיי שרה גו' שני חיי שרה. ע"ד ונחיה לפניו דלעת"ל, אז ימלא שחוק פינו, תכלית השלמות דשמחה. קכ"ז, כל הספירות בהתחלקות, שני חיי שרה כולן שוין למעלה מהתחלקות. מעשה אבות סימן לבנים, כענין פתח ר' פלוני וכו', שפתח את הצינור וסלל את הדרך, ניתן הכח לכאו"א שיוכל לעשות עבודה זו, ואינו צריך ליגיעה גדולה כ"כ (כבפעם הראשונה) העבודה דשרה היא הוראה ונתינת כח לכאו"א מישראל, שיוכל לעבוד את ה' בשמחה בהתגלות, והשמחה תהי' מיוסדת על ענין הביטול, ונפשי כעפר לכל תהי'. ולכן אין חשש שיסתעף מזה איזה ענין בלתי רצוי ח"ו, ואדרבא, מכיון ששמחה פורץ גדר, הנה ע"י השמחה יוסיף אומץ בעבודתו ביתר שאת וביתר עז, עד לעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה, ענין תגבורת החיות בעבודה. ועי"ז נעשה גם תגבורת החיים כפשוטו, אריכות ימים ושנים טובות בפשטות.