לא היו ימים טובים כו' – תש"מ

קיימא סיהרא באשלמותא דט"ו ניסן הוא עבודת הצדיקים ושל ט"ו תשרי הוא שלמות בעבודת התשובה. מעלת ט"ו באב קיימא סיהרא באשלמותא הוא מעין הגילוי דלעתיד, ביהמ"ק השלישי, עליו נאמר גדול יהיה כבוד הבית האחרון, בית נצחי, שיקריבו בו קרבנות כמצוות רצונך, שהוא למעלה מבית ראשון, אף שיהיו אותם קרבנות הנה כבר בקרבן הראשון ביום הראשון יהי' בה עילוי נצחי.

מעלת "דרך חיים תוכחת מוסר" פנימיות התורה יתגלה בעיקר לעת"ל שהיא למעלה מ"נר מצוה ותורה אור" שהיא ממדידה והגבלה. אף שבמ"ת ניתן הכל ולא תהי' עוד פעם מ"מ ארז"ל שתורת עוה"ז הבל הוא לגבי תורתו של משיח, עילוי שלא בערך, גם שייכות ט"ו באב ליום הכיפורים כי הוא מעין דלעתיד מצד עליית המלכות בעתיק ועיקר הגילוי יהיה לעת"ל. שלמות ט"ו בתשרי חג הסוכות הוא רק לגבי היות יום הכיפורים בעשור לחודש, אבל ט"ו באב יותר נעלה. הענין בעבודה, גם עכשיו צריך שיהיה לא רק העבודה דנר מצווה ותורה אור אלא גם דרך חיים ותוכחות מוסר, לימוד פנימיות התורה, שעי"ז נעשה כללות העבודה באופן דבלי גבול ונצחיות. ע"י שכ"א מקיים מצוה אחת בתמימות ובפשטות כי אינו שייך לעניינים נעלים או שעושה עם כוונות אם הוא שייך לזה, יש בכוחו להעמיד את עצמו (איבערשטעלן זיך) למצב שזה נעשה באופן נצחי כיון שהאמת היא שיחוד זה הוא נצחי לעולם ועד וצריך רק שיחדור בו (דאס זאל אים דורכנעמען) עכ"פ בשעתא חדא ורגעא חדא של העשיה.