שאו את ראש – תש"מ

מספר ס׳ ריבוא נש"י הן שרשים וכל שרש מתחלק לס׳ ריבוא ניצוצות וכו׳, עד "שלא ימד ולא יספר", כברכת משה "יוסף עליכם ככם אלף פעמים", תוספת מרובה על העיקר, חידוש עיקרי בעצם הענין, לא רק ע״ד פרט וכלל, אלא חידוש, כמאמר רשב״י (שתורתו אומנותו ומבני עליה) בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע״י אחרים. המספר דס׳ ריבוא תמיד בהשוואה ולא יוסיף ולא יגרע לעולם, זהו בסדר השתל', בסוד שורש, והקריאה בתורה מחזק ענין זה. אבל ע״י העבודה ממשיכים ענין חדש, שעושין רצון חדש, יהי רצון והמשכה חדשה בסוד תוספת. "אשר לא ימד ולא יספר" ופועל שהמספר גופא בלי מספר. כי בבל״ג הכוונה שכל פרט הוא בל״ג.

ע"ד ספירת העומר ז׳ פעמים ז׳ מגיעים לשער הנו״ן למעלה לגמרי מהמ״ט שערים, בחי׳ לא יספר. אלא שגם המ״ט יום מתעלים בבחינה זו. עד"ז, עלית כל פרטי העבודה, גם דקטנות, בהילולא (דרשב"י בל"ג בעומר וגם דוד והבעש"ט בחגה"ש). וצריך להגבי׳ ולהעלות נש״י למעלה יותר, "שאו את ראש גו' לגולגלותם", להגבי׳ הראש לבחי׳ גולגלתא, כתר ומקיף, בחי׳ "לא ימד ולא יספר" הנ״ל.