יהי הוי' אלקינו עמנו – תשל"ח

בקשת בעל הגאולה לכל בנ״י שהיו באותו מעמד ומצב, ולכל בנ״י שהיו באותה המדינה, ועד לכל ישראל שבכל העולם כולו, ועד לכל ישראל עד סוף כל הדורות "יהי הוי׳ אלקינו עמנו גו׳" שיהיה זה בגלוי ממש. לכאורה מאי קמ"ל הרי במ"ת נאמר "אנכי הוי' אלקיך" כחך וחיותך, אלא הבקשה היא בכדי שעבודה זו תהי׳ בנקל יותר, שיומשך בגלוי בעבודה בפועל. דהנה תחילה ישנו את הענין דחלק הוי' עמו, חלקי הוי' אמרה נפשי, כמשל הפיקח שאמר אנא נסיב מלכא, שאפילו בעניני קדושה אין סומכין ואין מסתפקים בעניני המשכות באורות וגילויים, אלא "לפני הוי' ישפוך שיחו".

שייכותו לפרשה "אני חלקך ונחלתך" שזהו מה שהקב״ה אמר לשבט לוי, אבל שייך לכאו״א מישראל כפסק הרמב"ם כל מי שנדבה רוחו, וגם ע״י כל מצוה שמקיים, שזהו ענין של מס"נ, וע״י כל פעם שלומד עוד הפעם תורה או מקיים עוד הפעם מצוה, הרי עבודתו לאח"ז היא בקלות יותר מכיון שנתעלה. ולאח"ז באה הבקשה יהי הוי' אלקינו, כחנו וחיותנו, שיבוא בגלוי ובאופן של שלימות המוחין, אבותינו, ויומשך גם כן בשבע המדות, עמנו, וגם בעבודה במעשה בפועל שלזה הבקשה אל יעזבנו, שלא יטעה ללכת בדרכי ההפלאה, ואל יטשנו, שלא יפול רוחו עליו, גם כשעסוקים לברר את הפכים קטנים בזמן דעקבתא דמשיחא. וכן תהי׳ העבודה באופן כזה אצל כל ישראל, מתכלית העילוי שבהם עד לאשר בשם ישראל רק יכונה, שתקויים בהם ברכת צדיק נשיא דורנו שיהי הוי׳ אלקינו עמנו כאשר הי׳ עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, ונמשך למטה בגלוי. ובזה ישנו עוד פירוש שהוא לשון עתיד והבטחה.