בכל דור ודור – תשל"ח

יצי"מ מכל המיצרים וגבולים גם ברוחניות. מצרים, מיצר מ"י, שמעלים על בחי' "מי ברא אלה" המחי' את העולם, וצריך להתבונן "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", כדי שיורגש אצל האדם. לשון בריאה יש מאין, הרי הבריאה היא ממהותו ועצמותו ית' הוא "היש האמיתי", הטעם שנק' אין: כי הוא למעלה מגדר השגה ושכל לגמרי. ע"ד ב' הבחינות שבכתר: עתיק, ממנו אמיתת ההתהוות, אך מופלא ומובדל ממנה; אריך, יש לו שייכות אל הנבראים, נק' לכן "יש מאין".

ב' בחי' אלו קיימים גם בישראל: כפי שהם מאוחדים ממש עם העצמות, חלק אלוקה ממעל ממש, בלי קשר לבריאה; וכפי שקשורים להשתלשלות, ישראל ר"ת יש שישים ריבוא אותיות לתורה, אותיות קשורים לבריאה. לכן ביקש משה "ונפלינו אני ועמך"; שהבחינה העליונה הנפלאת תהיה בגילוי לעיני כל. העצה לצאת מהמיצרים, ע"י התבוננות בניסים שאירעו בעבר, ופעלו על כללות הטבע "חלות היא שנות ימין עליון אזכור גו' מקדם פלאך".