וקבל היהודים – תשל"ח

כאשר האדם הוא בחי' "כתית" ונשבר ממצבו ברוחניות מגיע הוא "למאור" עצמו ופועל גם על מעשיו שלא להתפעל משינויים. ועבודתו היא בשלימות בכל אופני חילוקי עבודה. וגם פועל בעצמו שגם כאשר עבודתו היא כדבעי, תהיה לו ענין המס"נ בחינוך עצמו ובחינוך זולתו ועד לתשב"ר כפשוטו שעל-ידם נעשה "להשבית אויב ומתנקם". הכח לזה הוא ע"י משה שבכל-אחד, "ואתה תצוה גו'", המחבר שרש הנשמה למעלה עם הנשמה המלובשת בגוף ונה"ב וחלקו בעולם.

וזהו "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות", אף שבמ"ת היו ישראל בתכלית שלימות המעלה, אמנם היה זה מלמעלה למטה לכן היתה אז רק התחלה. ודוקא ע"י העבודה בזמן הגלות נעשה "וקבל היהודים". כל זה שייך לבקשת משה "אם מצאתי חן בעיניך גו'" שהוא ענין האתעדל"ע הנמשך מעצמות א"ס שאין אתעדל"ת מגעת לשם. אלא שמ"מ הוא נמשך לאחר שלימות האתעדל"ת, קוב"ה לא שריא אלא באתר שלים. והוא ענין עבודת ישראל להמשיך אלקות סוכ"ע למטה בעולם.