היושבת בגנים – תשל"ח

ש"פ בשלח י"ג שבט. מביא המבואר בדרושי רבותינו נשיאינו על הפסוק שנאמר לאחר היושבת בגנים. "ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים" הוא הר המוריה וביהמ"ק, ענין הקטורת, ולא כמ"ש לפנ"ז "סוב דמה לך דודי גו' על הרי בתר" ענין חלוקה ופירוד. ראה מאמרי אדה"ז תק"ע ובאוה"ת שה"ש בכ"מ. וראה גם תו"א מג"א (הוספות קטז, ג ואילך). בסופו מקשר כ"ז עם המבואר בדרושי ויהי בשלח (תו"א ועוד) בענין ופרעה הקריב, שהקריב לב ישראל לאביהם שבשמים. ענין בירור הניצוצות ע"ד הקטורת. "הרי בשמים".