כנשר יעיר קנו – תשל"ח

נשר הוא רחמנות דהשתל', אבל "כנשר" הוא רחמים למעלה מסדהש"ת, על הנשמה, "חלק הוי' עמו", שירדה ל"ארץ מדבר", ונמשך כל זמן שלא חזרה למקום שממנה ירדה. הסדר בזה: "יעיר קינו"; "על גוזליו ירחף"; "ישאהו על אברתו" עד "ה' בדד ינחנו". וישנם בעבודה בתחילת השנה ובכל יום.

בסוף המאמר מקשר עם ג׳ הפירושים שב"הוי׳ האמרת והוי׳ האמירך". נת' במאמרי נצבים וער"ה, מדרושי הצ״צ [המיוסדים על דרושי אדה"ז], וכן הובא גם בדרושי אדמו״ר מהר״ש [בעל ההילולא די״ג תשרי] בד״ה את הוי׳ האמרת תר״ל, דב"האמרת והאמירך" ג׳ פירושים, א׳ לשון שבח, ב׳ לשון לבוש וג׳ לשון אמירה, בהדיבור דעשרת הדברות ומהם נמשך בעשרה מאמרות.